<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ק"י</h1>
<h2>דף עב.</h2>
כתב הרב אברהם בר דוד זצ"ל זה הירושלמי. ירושלמי (הל' ח') רב הונא בשם רב הקלוח חבור אמר ר' זעירא בכל אתר לית את עבוד הקילוח חבור וכו'. אמר ר' הונא אי נתנסך הבור נתנסך הקילוח נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור ר' בא לא אמר כן נתנסך הקילוח נתנסך הבור נתנסך הבור לא נתנסך הקלוח. כלומר מה שאמר רב הקלוח חבור דוקא נתנסך הבור מפני שהקילוח משתכשך כשהבור משתכשך אבל בשכשוך הקילוח אין הבור משתכשך כלומר בא ר' הונא ללמדנו שהבור שאמר רב לא מפני שנוגעים זה בזה אלא מפני השכשוך הוא דמשתכשין זה מפני זה הלכך הקלוח מתנסך מן הבור אבל לא הבור מן הקלוח. ור' בא לא סבר הכי אלא הקילוח שהוא יורד אל הבור הוא חבור אל הבור ומנסכו אבל הבור שאינו עולה אל הקילוח אינו אסור את הקלוח. וכן הוא לטומאה ולטהרה. ולמדנו מכאן יין היוצא מן הכלי לכובא ושכשך הגוי למטה בכובא שהקלוח נאסר (בעיקר) [כעיקר] מגעו של גוי ואסור בהנאה אבל מה שבחבית העליו' מיהא אינו נאסר אלא מתורת עירב ולא משכשוך הכובא ולא משכשוך הקילוח ואותן הקנוקניש שנותנין בכלי היין אומר אני שהם בניצוק לפי שהוא קלוח ואינו גוף הכלי וגוי שהחזיר השוכתא לקנון שהוא מרזב מה שהיה יוצא באותו מרזב בודאי הוא משתכשך אבל מה שבכלי לא נשתכשך דגוששא ובת גושתא. דאמרי' שאני הכא דכולה חמרא אגושתא ובת גושתא גריר מפני שאיפת הרוח וכשמפסיקו כלו משתכשך ולא תורת נצוק הוא אבל דרך מרזב אחר תורת ניצוק חבור הוא ולא משום שכשוך של עצמו הילכך מה שבכלי שלימה דאתי בברזא הוי חיבור עירוב ואסור בשתיה אבל מאי דלא אתי בברזא מותר בשתיה דכולי האי לא אסרי' משום עירוב דעירב. וזאת היתה הסברא של הרב ר' משה ז"ל עם הכרעתנו.
